"נו, אז איך זה להיות אבא??"
מהמם.
אני עונה ובלב חושב שלענות על שאלה כזו זה בדיוק כמו לענות לאלו ששואלים אותך כשאתה חוזר מהטיול אחרי צבא
" נו, איך היה? "
זה כל כך הרבה דברים שאי אפשר לכנס לתוך מילה אחת.
זה הדבר הכי ממלא ומתיש שעברתי בחיים. זה מלמד אותי ככ הרבה, לוקח אותי למסעות עמוק עמוק בתוך הנפש שלי. זה סדנא להתמודדות עם כעסים, זה להבין שלפעמים כל מה שצריך זה לשחרר ולהפסיק לנסות להרגיע אותה עד שאתה בעצמך לא תירגע.
כי כשאתה עייף ומתוסכל אתה מתעקש סתם, מנסה סתם, ולא מבין שזה פשוט לא עובד. כל מה שצריך זה לתת חום ואהבה, לא רק לנסות כל מיני דרכים יצירתיות להרדים או לדחוף מוצץ כדי להשתיק את הסיפור הזה. צריך לנשום עמוק ולהתחיל. צריך לחבק וללטף ולעבוד חזק חזק על הרגש. עברנו המון עם הלידה, אנחנו עוברים עוד יותר עם החיים שמשתנים מול עיננו וזה לא דבר קל, שינויים.
זה להפוך מ12 שעות שינה לבקושי 2. זה להפוך ממרתון סדרות למקסימום 5 דקות של בהייה ואז יש משהו שצריך לעשות, תמיד יש משהו שצריך לעשות. צריך לעשות כביסה לנקות את הבית להביא לה מים כי הנקה זה מצמיא רצח אבל עם קש ואיפה הקש רבאק איפה הקש ותרים אותה לגרפס אני עייפה גמורה ואז היא נרדמת ואתה יוצא לכוס יין אבל צועקים לך שיש מפל של חלב אז תביא את הכוס טיפטופים וגם תחליף לה היא עשתה קקי ואתה מחליף ומגלה שאין כלום רק כדי שהיא תעשה בטיטול החדש ונגמרו משטחי ההחתלה והמשחת החתלה אז תסע לסופר פארם ובתוך כל זה תחייך כי ילדים זה שמחה. ותהיה רגוע, ותגיד שאתה המאושר באדם ותודה על מה שיש לך.
אז לפעמים אני קצת מאבד את זה, וברגעים כאלו יוצא החוצה לפרוק את ההרגשה באימון ספורט או בסיבוב עם עצמי. ואז אני חוזר שליו יותר, שלם יותר, וטוב הרבה יותר.
כי ילד שבוכה זה קצת כמו מכה בזרת, אין את מי להאשים אבל זה לא אומר שלא נתעצבן.
כשהיא בוכה אני מרגיש שמגה אמבולנס בא עכשיו לכיווני עם אורות מהבהבים וסירנות וצוות שצורח לי זוז ואני תקוע באיזה פקק ולא יכול לפנות לו דרך אז אני צריך לספוג את כל הדבר הזה, לחייך ולהגיד לו בוא אמבולנס יקר ואהוב אולי אתה רוצה שאעשה לך נמר על העץ שתירגע? אז אני קורא ספרים, רואה יוטיובים, מטייל בגוגלים ומבין שבסוף הפתרון נמצא כאן. הוא לא בין הדפים אלא אצלי בתוך הלב. להכיל, זה מה שהורה צריך ללמוד.
צריך לצאת לרגע מהתמונה הקטנה ולהביט על התמונה הכוללת. כי כשמסתכלים קרוב מדי לא רואים כלום. תצא לרגע מהבכי ותחשוב על חיים שלמים. על החיוך הראשון שמחכה לך, על האני אוהבת אותך שבדרך, על צעד ראשון, צחוק מתגלגל, טיולים ופעם ראשונה לראות את מלך האריות ביחד.
רק אז תבין שכל מה שהיא צריכה כשהיא בוכה, זה אותך.
או ציצי.
איזה מלך הציצי הזה, אין משבר שהוא לא פותר.
