" מאמי, נראה לי שיש לה חום " וברגע אחד כל הבית הפך לפרק ב ER " תחטא לי את המדחום ותפתח לי כאן עמדת החתלה! " ד"ר אמא אומרת לי ואני רץ מביא את המדחום פורס משטח החתלה " מדחום! " מגיש לה אותו " חיטאת? " היא שואלת במבט של רכז שב"כ אז אני מחטא ומגיש לה שוב כולם במתח גם הכלב כוסס ציפורניים מחכים לתוצאות כמו סטודנטים בתקופת מבחנים ואז המדחום עושה 3 צפצופים ומודיע יש חום, הקרנבל מתחיל.
יש בזה קפיצות גדילה וקקי גב וטיטולים שזה יקר רצח ואחרי שמתחילים טעימות הריח נשאר איתך בזיכרון גם אחרי ההחלפה זה ללכת למסעדות ובדיוק כשמגיעה המנה שלך אז בכי ואז צריך לאכול בעמידה זה לישון פחות ולהוציא יותר על כל מיני דברים מוזרים כמו שואב נזלת או תרופות של אינדיאנים לשיניים זה לעבור הרדמות שגורמות לך להרגיש כמו אופניים שעברו יום כיפור אבל של מישהו שלא צם זה דאגה וחרדה כל פעם שעולה לה החום ושיניים וחיסונים ותופעות לוואי ואבא אני רעבה בעצם אני עייפה בעצם אני רעבה ועייפה ויש לי קקי אז תעשה את כל אלו מיד או שאני עושה לך קפיצת גדילה
שן הרדמה קשוח זה כמו מסע של 20 קילומטר עם 80 קילו על הגב כשחם ולח אבל אתה עם חרמונית, חולצה טרמית וגעטקס ושומע באוזניות " אתה חייב למות עלי " של להקת חמסה בריפיט ומישהו עושה לך עם נוצה מאחורי האוזן ומדגדג לך את הרגל ושם לך אצבע מול העיינים שלך ואומר אני לא נוגע בך אל תגע בי . ועוקץ אותך יתוש בין האצבעות ואתה לא יכול לגרד.
אז יצאתי לחופשת לידה. מלבד העובדה שרציתי להיות אבא פעיל משהו במילה " חופשה " קרץ לי והייתי בטוח שזה בדיוק כמו חופש גדול רק להורים מה גם שזה יצא בדיוק באביב בואכה קיץ אז חשבתי לעצמי שבטח כל יום אהיה בים ואשתה לי בירות קרות ואראה את כל הסדרות בנטפליקס עם מזגן על 16 מעלות. לא היה לי מושג שהמסך היחיד שאבהה בו בתקופה הקרובה, יהיה המוניטור.
" קום, תהיה איתה. " " לפני הזריחה היא הילדה שלך " " שומע מופסא, אתה לא קמת להניק. קום ותהיה איתה אני גמורה מעייפות " לוקח את הקטנה שלי למשטח פעילות איזה בוקר של כיף איזה כיף שהיה לי הבוקר מנשנש את הקיפולים ברגליים שלה שנראים יותר כמו סנדווצ'ים קטנטנים והיא מחייכת וצוחקת ואנחנו נהנים אבל פתאום היא עושה פרצוף עצוב ומוסיפה בכי קטן ופיהוק ואני דובר תינוקית שוטף מבין שהילדה עייפה אז לוקח לחדר שלה מכבה את האור ואומר לה " הנה מתוקה שלי, עכשיו לישון. " "אבא אני ערנית רצח רוצה לשחק קחת'י לשחק בוא נשחק"
ויש ימים שהמצב רוח שלי מתנהג כמו מד דלק בימים שהייתי חייל בסדיר. " מלא לי 20 שקל " הייתי אומר למתדלק ומקווה שזה יספיק לי לכל הסוף שבוע פלוס נסיעה עם כל החברים לצוף על המים. בימים כאלה כל מה שאני רוצה זה להיכנס מתחת לפוך נוצות עם מזגן על 16 ולשים מרתון friends ברקע אבל יודע שזה לא הפיתרון וחייבים להמשיך לנגן לא משנה מה אז הולך לעבודה מנסה להרים את הראש ודברים קורים שממשיכים להוריד אותי למטה ואני רוצה לעלות אבל יש עלי משקולת של טון כי יש ימים כאלה שכלום לא הולך אולי זה בגלל תשעה באב אולי כי סתם יש ימים עקומים אולי כי משהו שאמרו לי נגע בגדר חשמלית בלב שלי ואולי סתם כי אני מזל מאזניים ואנחנו המאניה דיפרסיה של המזלות.
תמיד היו לי אוזניים גדולות. בכל מקום ציבורי שהתפתחה שיחה לידי מיד האוזניים שלי היו מתכוונות לתדר הזה. הפעם זה קרה כשהמתנתי לטיסה ומולי היו שני אנשים מבוגרים עם ילד קטן וביישן, אולי בן 11. " תספר לדוד אייל מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול " אחד המבוגרים, כנראה האבא, שאל את הילד שבתגובה הביט למטה וזז באי נוחות. " נו, מה קרה אתה מתבייש תספר תספר " " די אבא " " ספר לו מה אתה רוצה להיות! " האבא אמר לו בתקיפות והוסיף" טההההה..." " טייס " הילד ענה, חסר אנרגיה, ואני מרגיש שזה הדבר האחרון שבא לו להיות.
